כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרידיאן ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב על סך 39,250 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 28/09/11.

מדובר בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב כדלקמן:

רכב פרטי – להלן: "הרכב הראשון".

רכב מבוטח התובעת, רכב מסחרי. להלן: "הרכב השני".

רכב משטרתי מסחרי, נהוג ע"י הנתבע 1 . להלן: "הרכב השלישי".

רכב פרטי, נהוג ע"י הנתבע 3. להלן: "הרכב הרביעי".

1.נהג רכב מבוטח התובעת (להלן: "הנהג השני"), העיד כי נסע במהירות של כ – 40 קמ"ש. כאשר המכוניות שלפניו עצרו, בלם אף הוא והגיע "כחוט השערה עם הרכב הראשון", כלשונו, ואז הרגיש מכה מאחור, ובעקבותיה נהדף הרכב השני אל עבר הרכב הראשון. מדרגה המצויה ברכב השני מאחור התכופפה פנימה מהמכה החזקה.

הרכב השלישי לא נפגע בחזיתו, לאור קיומו של מגן בחזית הרכב.

הנהג הצהיר כי הרכב השני ספג שתי מכות, מכה ונדנוד, לאחר שהרכב השלישי נסע לאחור. הנהג הכחיש כי פגע ברכב הראשון, קודם לפגיעת הרכב השלישי בו.

2.נהג הרכב השלישי (להלן: "הנהג השלישי") הצהיר כי בלם בלימת חירום לאחר שהרכב השני, שנסע לפניו, עצר בפתאומיות. הרכב השלישי נעצר קרוב מאוד לרכב השני ונהגו חש מכה מאחור, ע"י הרכב הרביעי, ולפיכך "עף" הרכב השלישי קדימה לעבר הרכב השני, שהפגיעה בו היתה קלה מאוד והוא לא הבחין בנזק אחורי לרכב השני. לרכב השלישי לא נגרם כל נזק. הנהג השלישי הבחין כי הרכב הראשון היה "מרוסק" מאחור. הנהג הצהיר כי אישתו וילדים שהו עימו ברכב בעת התאונה. הנהג השלישי לא ידע לציין באיזו מהירות נסע במדוייק.

3.הנהג ברכב הרביעי (להלן: "הנהג הרביעי") הצהיר כי נסע במהירות של בין 30 ל – 40 קמ"ש, כאשר הבחין בבלימת חירום של הרכב השלישי שנסע לפניו. הנהג הרביעי ביצע בלימת חירום, ראה כי הרכב השלישי פגע ברכב השני ולאחר מכן פגע אף הוא ברכב השלישי.

הנהג הצהיר כי הבחין בנזק משמעותי שנגרם לרכב הראשון מאחור, אך לא התייחס לפגיעה ברכב השני, שכן לא הרגיש "צד" לאותה התרחשות ולאור מימדי רכבו , אל מול הרכב המשטרתי, לא היה באפשרותו להדוף את הרכב השלישי לרכב השני.

הנהג הרביעי הצהיר בחקירתו הנגדית כי ראה רק את הפגיעה ברכב השלישי.

4.ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי לבד מהנהג השני, יתר העדים לא הבחינו בהתרחשות בין הרכב הראשון לשני, ולפיכך יש לקבל את גירסת הנהג השני לענין זה. הנזק במדרגה המצויה ברכב השני מאחור מעיד על פגיעה חזקה של הרכב השלישי ברכב השני, אשר גרמה להדיפתו אל עבר הרכב הראשון. הימנעות הנהג השלישי מלהביא את אשתו להעיד, פועלת לחובתו.

5.ב"כ הנתבעים 1 ו – 2 טען בסיכומיו כי מהעדויות עולה כי מלכתחילה פגע הרכב השני ברכב הראשון, וראיה לכך העדר נזק בחלק הקידמי של הרכב השלישי ובחלק האחורי של הרכב השני. מהתמונות עולה כי לא היה ברכב השלישי מגן, כפי שטען הנהג השני. התובעת אף נמנעה מלהביא לעדות את נהג הרכב הראשון, והדבר פועל לחובתה.

באשר לנזק האחורי ברכב השני , הנהג השני העיד כי הרגיש מכה ונדנוד, ומכאן כי הרכב השלישי נהדף ע"י הרכב הרביעי.

6.ב"כ הנתבעים 3 ו – 4 טען בסיכומיו כי הן הנהג השני והן הנהג השלישי לא מייחסים כל אחריות בעדותם לנהג הרכב הרביעי. הנזק המינורי ברכב הרביעי שולל טענה להדיפתו את הרכב השלישי אל עבר הרכב השני. באשר לנזק הקידמי, האחריות לו חלה על נהג הרכב השני בלבד.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

הן עפ"י עדות הנהג השלישי והן עפ"י עדות הנהג הרביעי, הרכב הראשון נפגע מאחור באופן משמעותי. הנהג השני טוען להדיפתו ע"י הרכב השלישי אל עבר הרכב הראשון.